(בשאלת החבות בתביעה העיקרית ובתביעה-שכנגד בשלמותה)
א.
רקע עובדתי
1. בפני תביעה בגין הפרת זכות יוצרים בסרטי אנימציה לילדים שהפיקה התובעת 1 (להלן: "
ברבנק"), ואשר זכויות ההפצה בישראל לגביהם הוענקו בשנת 2004 לתובעת 2 (להלן: "
אסנת"). הנתבעת 1 (להלן: "
קלסיקלטת") הפיצה קלטות וידיאו ותקליטורי DVD של סרטים אלו בשנת 2004, ובתקופה שקדמה לכך - לטענתה, מכוח הסכם שחתמה עם חברה בשם
INI Entertainment Group Inc. (להלן:
INI). זאת למרות שזכויות ההפצה של קלסיקלטת, וכך גם אלו של חברת INI, פקעו כמה שנים קודם לכן, מה גם שקיימת מחלוקת בשאלה אם זכות ההפצה כוללת פורמט DVD. התקליטורים נשוא התביעה יוצרו עבור קלסיקלטת על ידי הנתבעת 2 (להלן: "
סי.די.אי"), ועל כן הוגשה תביעה נגד שתיהן, למתן צו מניעה קבוע שיאסור עליהן להפר את זכויות התובעות בסרטים, וכן צו למתן חשבונות ופיצוים בסך 300,000 ש"ח.
2. קלסיקלטת הגישה תביעה-שכנגד נגד אסנת בגין איסור לשון הרע, בנושא שאינו קשור לתביעה העיקרית. קלסיקלטת חתמה על הסכם עם חברה להפצת סרטים בשם
GoodTimes Home Video Corp. (להלן: "
גודטיימס") בשנת 1995, לפיו הוענקה לה, בין היתר, הזכות להפיץ סדרת אנימציה בישראל למשך 5 שנים (להלן:
"הסדרה"). זכויות ההפצה של הסדרה נמסרו על ידי גודטיימס לאסנת לפי הסכם מיום
14.07.03. לטענת קלסיקלטת, אסנת פנתה ללקוחות של קלסיקלטת בסוף חודש יולי 2003, במכתב בו נטען כי קלסיקלטת מפרה זכויות יוצרים ופוגעת בזכויות ההפצה של אסנת בכך שהיא מפיצה את הסדרה, וזאת חרף העובדה שזכות ההפצה של קלסיקלטת פקעה לכל המוקדם ביום
16.08.03. בגין כך דורשת קלסיקלטת פיצוי בסך 500,000 ש"ח.
3. ברבנק היא חברה הרשומה באוסטרליה המפיקה סרטי אנימציה לילדים, ומנהלה משנת 1990 הוא מר דוד צ'רלס פילד (להלן: "
פילד"). לטענת החברה היא בעלת זכויות היוצרים בשורה של סרטי אנימציה לילדים שהפיקה, ובהם שלושת הסרטים נשוא התביעה: "
החלילן מהמלין" (
Pied Piper of Hamlin), "
זהבה ושלושת הדובים" (
Goldilocks and the Three Bears) ו"
סינבד" (
Sinbad) (להלן: "
הסרטים"). ברבנק מפיצה את סרטיה בעולם, בין היתר, באמצעות חברה אמריקאית ששמה
MarVista Entertainment (להלן: "
מרוויסטה").
קלסיקלטת עוסקת, בין היתר, בהפקה וייצור של קלטות וידאו לילדים. מנכ"ל קלסיקלטת הוא מר עמוס מרק (להלן:
"מרק").
סי.די.אי. עוסקת בעיקר בייצור תקליטורים ושעתוק יצירות על גבי תקליטורים. מנכ"ל סי.די.אי. בתקופה הרלבנטית לתביעה היה מר משה שטמפר (להלן:
"שטמפר").
4. מתצהירו של מנכ"ל ברבנק, מר פילד, עולה כי בתחילת שנות ה- 90 מכרה ברבנק ל- INI את הזכויות ב- 13 סרטי אנימציה לילדים, ובהם שלושת הסרטים נשוא התביעה. INI הפרה את התחייבויותיה לשלם עבור הסרטים, ולפיכך הגישה נגדה ברבנק תביעה בשנת 1995. ביום
27.2.96, ניתן פסק דין בהסכמה על ידי בית המשפט המחוזי בלוס אנג'לס, בו נקבע כי זכות הבעלות בסרטים תשוב ותהיה בידי ברבנק בלבד (פסק הדין צורף כנספח י' לתצהיר אסנת). בסעיף 13 לפסק הדין נקבע כי כל הזכויות של INI מכוח הסכמים שחתמה לגבי הפצת הסרטים - יומחו לברבנק. זה הבסיס לטענת קלסיקלטת כי ברבנק באה בנעלי INI בכל הנוגע להסכם שנחתם ביום
20.7.94 בין קלסיקלטת לבין INI, לפיו הוענקה לקלסיקלטת זכות הפצה למשך 5 שנים בנוגע לסרטים נשוא התביעה (ההסכם צורף כנספח ח' לתצהיר אסנת). קלסיקלטת סבורה כי בשל טענות שהיו לה נגד INI בנוגע להפרת ההסכם, היא היתה זכאית להמשיך ולהפיץ את הסדרה לאחר פקיעת רישיון ההפצה שלה, על מנת להיפרע מ- INI ולהקטין את נזקיה, וזאת גם בתקופה בה הופקעו הזכויות מידי INI והושבו לידי ברבנק.
5. אסנת היא אשת עסקים הפועלת בתחום סרטי הילדים תחת השם המסחרי "
אבן הזוהר". בתחילת שנת 2004 היא רכשה מחברת מרוויסטה את זכויות ההפצה של שלושת הסרטים דלעיל בפורמטים של וידיאו ו- DVD. בעקבות רכישת הזכויות בידי אסנת, התגלה לתובעות כי קלסיקלטת מפיצה בארץ את הסרטים הן בפורמט של וידיאו והן בפורמט DVD. תקליטורי ה-DVD יוצרו על ידי סי.די.אי, כפי שנרשם עליהם. על עטיפות הסרטים הופיע שמה של קלסיקלטת, ואין זכר לשמן של התובעות. בירור שערכו התובעות בחברת מרוויסטה גילה כי קלסיקלטת אכן רכשה את זכויות ההפצה של הסרטים בשנת 1994 מחברת INI האמריקאית, לתקופה של חמש שנים (ראה סעיף 4 לעיל). אלא שלטענת התובעות בוטל ההסכם על ידי INI זמן קצר לאחר כריתתו משום שהופר על ידי קלסיקלטת, ומכל מקום ההסכם נעשה לתקופה של חמש שנים בלבד, כך שבכל מקרה פקע בשנת 1999. הסכם זה, כך טוענות התובעות, איננו כולל ממילא את הזכות להפיץ את הסרטים בפורמט DVD.
6. בלא כל קשר לשלושת סרטים של ברבנק נשוא התביעה, רכשה אסנת מחברת גודטיימס ביום
14.7.03 את זכויות ההפצה בישראל של סדרת אנימציה (
"הסדרה") בקלטות וידיאו ובתקליטורי DVD, וזאת החל מיום
1.8.03 (נספחים יג/1, יג/2 לתצהיר אסנת). קלסיקלטת רכשה אף היא את זכויות ההפצה לסדרה זו קודם לכן, על פי הסכם עם גודטיימס שנחתם ביום
20.3.95 (נספח יד' לתצהיר אסנת; אז פעלה קלסיקלטת עם חברת "קלאסיכינרת": מרק בעמ' 26). הסכם ההפצה עם קלסיקלטת נחתם למשך 5 שנים מיום קבלת אמצעי השיכפול (המאסטרים).
בסוף חודש יולי, כאשר אסנת נוכחה שקלסיקלטת ממשיכה להפיץ בארץ קלטות וידאו ותקליטורי DVD של סדרת האנימציה הנ"ל, היא פנתה לגודטיימס ונאמר לה כי זכויותיה של קלסיקלטת בסדרה פקעו עוד בחודש ינואר 2003, ובכל מקרה לא כללו את הזכות להפיץ תקליטורי DVD. לפיכך, שלחה אסנת מכתבי התראה לקלסיקלטת ול- 28 מלקוחותיה בעניין זה (נספח טז/1 לתצהיר אסנת). במכתב מיום
27.7.03 נאמר כי קלסיקלטת מפיצה
שלא כדין יצירות מהסדרה, אף שזכויות ההפצה הוקנו לאסנת החל מיום
1.8.03. המכותבים נדרשו שלא לפגוע בזכויותיה של אסנת, ולהסיר את היצירות מהמדפים, שאם לא כן יינקטו נגדם צעדים משפטיים. זה הרקע להגשת התביעה-שכנגד על ידי קלסיקלטת נגד אסנת. קלסיקלטת טוענת כי המכתב ששלחה אסנת מהווה עוולה של פרסום לשון הרע, שכן זכויות ההפצה של קלסיקלטת - גם לגרסת גודטיימס - היו בתוקף עד יום
16.8.03 (מכתבה של גודטיימס צורף כנספח ט/3 לתצהיר מרק). בעת שנשלח המכתב של אסנת, היו עדיין זכויות ההפצה של קלסיקלטת לגבי הסדרה בתוקף, ועל כן לא היה מקום למכתב שנשלח ללקוחותיה ביום
27.7.03, כאילו היא מפיצה את הסדרה שלא כדין.
קלסיקלטת דרשה מאסנת במכתבה מיום
28.7.03 לחזור בה מן הטענה בדבר הפרת זכות יוצרים (נספח יב' לתצהיר מרק). פניה זו לא נענתה על ידי אסנת (לטענתה לא קיבלה אותו, אף שנשלח לבא-כוחה). הואיל ולקוחותיה של קלסיקלטת החלו לבוא אליה בטענות, לאור מכתבה של אסנת, שלחה קלסיקלטת מכתב נוסף לאסנת ביום
31.7.03 ובו שבה ודרשה לחזור בה מן ההאשמות. גם פניה זו לא נענתה. לטענת קלסיקלטת, פנתה אסנת פעם נוספת ללקוחות קלסיקלטת ביום
30.7.03 במכתב שהתקבל אצל קלסיקלטת רק ביום
4.8.03 (נספח יג' לתצהיר מרק). מכתב זה אינו מופנה ללקוחות אלא לקלסיקלטת. עוד טוענת קלסיקלטת כי אסנת שלחה מכתב נוסף ללקוחותיה ביום
4.8.03, בו היא חוזרת על הטענה שהיא בעלת זכויות ההפצה בסדרה וכי קלסיקלטת מפרה זכויות יוצרים ופוגעת בזכויות של אסנת (נספח טו' לתצהיר מרק). גם מכתב זה הופנה לקלסיקלטת, עם העתקים ל- 28 מלקוחותיה.
ביום
29.9.03 הגישה אסנת תביעה נגד קלסיקלטת בגין הפצת הסדרה, ובגדרה עתרה למתן צו מניעה זמני (ת.א. 2157/03 - נספחים טז/1, טז/2 לתצהיר מרק). הצדדים קיבלו את הצעת בית המשפט, שקיבלה תוקף של החלטה ביום
8.10.03, לפיה לא תמשיך קלאסי קלטת להפיץ את הסדרה, מבלי להודות בטענות אסנת. הצעה זו התקבלה לאור הצהרתה של קלסיקלטת כי הפסיקה להפיץ את הסדרה בסוף חודש יולי 2003, ואין היא מתכוונת להמשיך ולהפיצה (נספח יח' לתצהיר מרק). בנסיבות אלו לא היה עוד טעם בתביעה, והיא נמחקה בשנת 2005.
7. בנסיבות האמורות לעיל הגישו ברבנק ואסנת (להלן גם: "
התובעות) תביעה נגד קלסיקלטת וסי.די.אי. (להלן גם: "
הנתבעות") בנוגע לייצור והפצת שלושת סרטי האנימציה לילדים. בתביעה נטען כי ברבנק היא בעלת מלוא זכויות היוצרים בסרטים, ואילו אסנת רכשה את זכות ההפצה שלהם בישראל. לקלסיקלטת אין כל זכות להפיץ את הסרטים בישראל, לאחר פקיעת ההסכם עם חברת INI, ואילו סי.די.אי איננה זכאית לייצר את התקליטורים ללא רשות בעלות זכויות היוצרים בסרטים. כך גם נטען כי סי.די.אי מחקה את שמה של ברבנק בסרטים, ובמקום שם זה מופיע שמה של קלסיקלטת כבעלת הזכויות. לטענת התובעות, הנתבעות מפיצות את הסרטים בישראל בהיקף גדול, ללא כל זכות או רישיון, באופן הגורם לתובעות נזקים כספיים גדולים, וכן פגיעה בקניין ובמוניטין.
עילות התביעה הנזכרות בכתב התביעה הן: הפרת זכות יוצרים, גזל מוניטין על פי סעיף 52 לפקודת הנזיקין, הטעיה לפי חוק הגנת הצרכן, התשמ"א-1981, תיאור כוזב שהוא עוולה לפי חוק עוולות מסחריות, התשנ"ט-1999, הפרת חובת זהירות נזיקית ועשיית עושר ולא במשפט. הסעדים המתבקשים הם צו מניעה קבוע נגד הנתבעות, האוסר עליהן לייצר ולהפיץ את הסרטים, הכרזה כי העותקים המפרים של הסרטים שייכים לתובעות, צו למתן חשבונות בדבר הרווחים שהופקו מייצור הסרטים ושיווקם ופיצוי כספי, עם או ללא הוכחת נזק, בסך 300,000 ש"ח.
8.
קלסיקלטת הכחישה בכתב ההגנה את זכויות התובעות בסרטים, וטענה כי רכשה את זכות ההפצה בישראל בסרטים בשנת 1994, לתקופה של 5 שנים מיום מסירת החומרים המאפשרים את הפצת הסרטים. הסכם זה לא בוטל מעולם, אלא הופר על ידי INI: היא קיבלה את מלוא הכסף עבור 20 כותרים, אך סיפקה לקלסיקלטת (באמצעות הטלוויזיה החינוכית בישראל) רק 5 מהם, ואז נקלעה לקשיים ונעלמה. ההסכם, לטענת קלסיקלטת, כלל על פי פירושו הנכון את הזכות להפיץ תקליטורי DVD, למרות שטכנולוגיה זו לא הייתה קיימת בעת חתימת ההסכם.
אשר לעובדה שקלסיקלטת המשיכה להפיץ את הסרטים הרבה לאחר תקופת הסכם ההפצה עם INI, טוענת קלסיקלטת כי INI גרמה לה נזק בסך 15,000 דולר בגין אי מסירת 15 הכותרים, ונזק נוסף הנובע מאובדן רווחים המוערך על ידה בסך של 500,000 ש"ח. קלסיקלטת זכאית לקזז את הפסדיה כנגד תביעת ברבנק, שבאה בנעליה של INI. עוד טוענת קלסיקלטת כי היא הייתה רשאית להמשיך ולהפיץ את הסרטים במסגרת חובתה להקטין את הנזקים שנגרמו לה עקב הפרת ההסכם על ידי INI. כך גם יש לקלסיקלטת זכות עיכבון בקלטות ובתקליטורים אשר נטען כי הם מפרים.
עוד טוענת קלסיקלטת כי ברבנק לא פעלה בתם לב, משנמנעה מלפנות אל קלסיקלטת עד לשנת 2004, ויש לראות בכך הסכמה מכללא להמשך הפצת הסרטים על ידי קלסיקלטת. האחרונה מכחישה את הטענה כי נעשתה מחיקה של שמה של ברבנק מהסרטים, וטוענת כי הפיצה אותם כפי שהתקבלו מ-INI. היא גם מדגישה כי חדלה מלהפיץ את הסרטים עם פנייתה הראשונה של אסנת אליה. כך גם נטען על ידי קלסיקלטת כי אין ראיה לזכויות הבעלות או ההפצה של התובעות, ומוכחשת טענתן כי שמן הופיע בסרטים.
סי.די.אי טוענת בכתב ההגנה כי כל תפקידה התמצה בהעתקת הסרטים על גבי תקליטורים, תוך הסתמכות סבירה וזהירה על הצהרת קלסיקלטת כי היא בעלת רישיון כדין להפצת הסרטים בארץ. סי.די.אי. שכפלה את הסרטים מקלטות מקור שמסרה לה קלסיקלטת, בלא עשיית שינוי כלשהו, ובלא שהיה ידוע לה על זכויות כלשהן שיש לתובעות בסרטים, ככל שתוכחנה. היא לא מחקה את שמה של ברבנק מהסרטים, וברבנק מצידה לא פנתה אל סי.די.אי. בעניין זה במשך 5 שנים בהן נעשתה ההפצה, מה שמהווה הסכמה מכללא להמשך ההפצה על ידי קלסיקלטת. עוד טוענת סי.די.אי. כי היא איננה אחראית למה שנרשם על אריזות התקליטורים או העטיפות.